סתיו צמיגי בטחון בע"מ נ' טהרני ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סך של 4,650.72 ₪.

התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, בשיווק צמיגים לרכבים. ביום 16.2.10 סיפקה התובעת חישוקים וצמיגים בשווי של 4,500 ₪ ומאחר ותמורתם לא שולמה – הוגשה תביעה זו. לטענת התובעת, סופקו המוצרים האמורים במסגרת התקשרות בין התובעת לבין הנתבע 1 ובפועל הועברו המוצרים אל הנתבעים 2 ו-3. מאחר והתמורה לא שולמה טוענת התובעת שיש לחייב את כל הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום עבור המוצרים.

לטענת הנתבעים, בבסיס ההתקשרות עסקת ברטר במסגרתה סוכם בין התובעת לבין הנתבע 1 כי כנגד המוצרים תינתן לנתבע במה פרסומית ויוכן לתובעת סרטון תדמית קצר אשר יוצג על מסך פלזמה בראשון-לציון. בפועל, טוענים הנתבעים, הוכן הסרטון בהתאם לאותה הסכמה אולם מנהל התובעת לא היה מרוצה מהסרטון ולכן ביקש לחזור בו מההסכמה ולקבל את התשלום עבור המוצרים. בהעדר הסכמה, אף טוענים הנתבעים כי הנתבע 1 הותקף ביום 3.7.10, הוכה ונגרמו לו נזקים אשר בעטיים הוגשה תביעה המתבררת בנפרד.

טוענים אפוא הנתבעים, כי ביחס לנתבע 1 אין בסיס לתביעה נוכח עסקת הברטר, וביחס לנתבעים 2 ו-3 אין בסיס לתביעה בשל העדר יריבות.

במהלך הדיון המקדמי הסכימו הצדדים כי התביעה תוכרע על יסוד כתבי הטענות וחקירות קצרות אשר נערכו למנהל התובעת ולנתבע 1. בתום החקירות סיכמו הצדדים את טיעוניהם.

חוזה נכרת על דרך של הצעה וקיבול. טענת התובעת פשוטה. לטענת התובעת ההסכם בין הצדדים כלל התחייבות של התובעת לספק את המוצרים שאכן סופקו, והתחייבות של הנתבעים לשלם בגינם. על עצם אספקת המוצרים נשוא ההסכם אין מחלוקת. מאידך, טענת הנתבעים לעסקת החליפין מסובכת יותר, שכן אין כל ראיה חיצונית אשר תתמוך בטענה שכזו. אף אם, כטענת הנתבעים, הושגה הסכמה בדבר הכנת סרט תדמית לתובעת, ברור כי תנאי לכל שכלול הסכמה שכזו הינה הסכמת התובעת לתוכנו של אותו סרט תדמית. מהראיות אשר בפני עולה שאכן הגיע צלם לביצוע צילומים ואכן הופקו צילומים, אולם גם לשיטת הנתבעים לא היתה התובעת שבעת רצון מהתוצאה. במצב דברים זה יוצא שהנתבעים קיבלו תמורה מלאה בקבלת המוצרים אולם התובעת לא קיבלה דבר שכן אותו סרטון, נותר כאבן שאין לה הופכין. כמצורף לכתב התביעה, פנתה התובעת לנתבעים בדרישה לתשלום ונשלח לה מענה מטעם הנתבעים ביום 20.7.10 (נספח 5 לכתב התביעה). אם אכן סברו הנתבעים שעמדו בכל התחייבויותיהם לתובעת ולכן אינם חייבים בתשלום כלשהו, ניתן היה לצפות שהדבר יפורט במלואו בתגובתם כולל הטענה כי אותו סרטון שלכאורה הוכן עומד לרשותה של התובעת. דבר מאלו אין בתגובת הנתבעים וכל שיש בה הוא טענות לאלימות אשר ממילא אינם חלק מהתביעה שבפני.

זאת ועוד, אפילו הייתי משתכנע כי הושגה הסכמה, כפי שטוענים הנתבעים, ואפילו הייתי משתכנע כי הנתבעים עצמם עמדו בהתחייבויותיהם לפי אותה הסכמה, הנה מתברר כי אף לא אחד מהצדדים הוציא חשבונית בגין אותה הסכמה נטענת של עסקת ברטר, והנתבעים עצמם טוענים במכתבם מיום 20.7.10 כי מדובר בעסקה לא חוקית עליה חל סע' 30 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.

אם כך, אם מדובר בעסקה לא חוקית אשר תכליתה העלמת רווחים משלטונות המס, הרי שזו עסקה בטלה. בעסקה בטלה חובה על כל צד להשיב את אשר קיבל, אך מאחר ואין זה מעשי או אפשרי להשיב את הצמיגים לתובעת – הרי שיש להשיב את תמורתם.

לסיכום, לא שוכנעתי כי נכרתה עסקת ברטר, ככל שנכרתה עסקת ברטר לא עמדו הנתבעים בהתחייבויותיהם לפיה וממילא מדובר בעסקה בלתי חוקית ולכן בטלה.

אשר לנתבעים 2 ו-3, לא מצאתי כל תימוכין לטענה היוצרת יריבות כלשהי בין התובעת לנתבעים 2 ו-3. ברור כי המוצרים סופקו מהתובעת לנתבע 1 (כאמור בתעודת המשלוח נספח 1 לכתב התביעה), ואם בחר הנתבע 1 להעבירם לצדדים שלישיים, אין בכך כדי ליצור יריבות בין הצדדים השלישיים לתובעת ולא הוצגה כל ראיה ליצירת יריבות שכזו.

נוכח כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך 4,650.72 ₪. כמו כן ישא הנתבע 1 באגרת בית המשפט ובשכ"ט עורך דין בסך של 3,000 ₪.

ביחס לנתבעים 2 ו-3, הרי שהתביעה נדחית ובנסיבות העניין, כאשר הנתבעים לא התייצבו לדיון הקודם וכאשר ממילא הגנת הנתבעים 2 ו-3 נעשתה בצוותא עם הנתבע 1, אינני מוצא מקום לחיוב בהוצאות.

ניתן והודע היום י"א סיון תשע"א, 13/06/2011 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הקלדה: פנינה ש.

הוקלד על ידי: פנינה שמריה